יום רביעי, 8 ביולי 2020

מה אמר ביאליק על ביליארד

ועכשו תשובה והסבר לאלה שאהבו את הציור בסוף הרשימה "אלמנות חיות". הציור הוא של האישה הכי טובה   שיש,  אישתך.  זה אחד מהציורים הראשונים שבכלל ציירת באקריליק על בד. הגברת היפיפיה עומדת ליד פסל גדול של הדוקטור ליוינגסטון, פסל שמשקיף ממרחק אפס על מפלי ויקטוריה של נהר הזמבזי.

''

ליד האנדרטה, שתול על פלגי הזמבזי ניצב עץ בָּאוּבַּב ענק.

קוטר גזעו הוא: אשתך ואתה פורסים ידיים ומקיפים ככה את גזע העץ 50 פעמים. מה זה? איזה 50 מטר. בעולם השפה האנגלית יש פתגם נפוץ:

"  doctor  Livingston I  presume" .

האימרה מיוחסת לעיתונאי סטנלי, זה שנשלח למעמקי אפריקה לחפש את הליוינגסטון הזה שהלך שם לאיבוד ומצא אותו שכיב מרע ליד מפלי ויקטוריה.

האדון סטנלי זכה להנצחה בשמה של עיר הבירה של איי פוקלנד.

אתה ציירת את אשתך משקופית שנותרה אצלך במאגר צילומים נדירים מהתקופה שלכם ברודזיה, ז"ל.

 

אם לך ולהקוראים ולהקוראות יש עוד קצת סבלנות, אז כמה מילים על הציור שמופיע ברשימה "אלמנות חיות", אחד לפני הציור של אשתך. 

רואים פה (כך אתה מקוה) את חומת יזרעאל העתיקה, את הנביא הושע המקיים את "והייתם לבשר אחד", זאת בסגנון doggy  stile .

הגברת היא גֹמֶר בת דִבְלַיִים. הושע מכריז על חורבן יזרעאל בצעקה ובהרמת יד.

כל הסצנה נזכרת בספר הושע פרק א' פסוק ג'. אתה כזכור כתבת את הרומן "סיפורי בעל והאוליבה". בתחילתו, החל מעמוד 13, פירשת ותיארת כמיטב דמיונך את הפסוק הנ"ל לצורך מהלך הסיפור.

''

עכשיו אנחנו שלושה ימים אחרי "סדר" פסח. לא היה איי איי איי גם לא ההגדה והשירים וגם לא האוכל. ממילא לא ראית ובקושי שמעת, אז אין דבר. מה שכן קלטת מצויין זה את הפסוק "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח".

כאן קפץ לך ממעמקי הקבר במוח אירוע קבוע מסדר פסח של בית הספר העממי, "בית החינוך בצפון".

אתה זוכר איך שכל ילדי ביה"ס היו מסובין בחדר-האוכל. כשהגיע זמן קריאת הפסוק הנ"ל היו כל הבנים של הכיתה שלך ממתינים עד סוף הפסוק וממהרים לדקלם:

"מה אמר ביאליק על הביליארד? חבר לייצים  אוחזים  בעייצים משחקים בבייצים ומי שמכניס ללוֹך הרי זה משוּבּוֹח".

אתה נשבע לעצמך שזה מה שזה היה וכל הכבוד לביאליק שעליו הדביקו כל מיני אימרות מהסוג הזה.

 

עוברים מביאליק ומציורים להפתעה פואטית עם מוזיקה.

במוצ"ש האחרון, לפני יום השואה, הקשבת ברדיו לתכניתה של פלונית, איריס לביא, "עולים על הגל". לקראת הסוף הכריזה המנחה על זמרת ששמה נעה אסטרייכר.

אתה לא שמעת את השם הזה בחיים אתה ציפית לשמוע את זמרתה של עוד מַתחילה.    אבל, במקום זה, נשמע קול מקורי לגמרי של מישהי המזמרת את השיר "צעצועים" מאת אברהם סוצובר בתרגום בני מֵר שהולחן על ידי יונתן בר גיורא.

לזמרת הזאת יש קול שמזכיר לך את פעמוני הכנסיות בלונדון אבל ברכות מפעימה. כזה דבר לא שמעת ברדיו אף לא פעם אחת. מסתבר שהזמרת היא צוציקית בת 33  שהיא בכלל עיתונאית וגם ציירת וגם משוררת. לפי הביוגרפיה היא נשמעת לך כמו מיטב השמאלנות שקרובה לדעותיך. כל הכבוד וחבל שהיא מבזבזת את ימיה על מקצוע נבזי ומחורבן כמו העיתונאות.

 

ולזכרון מוסיקלי לא בדיוק נחמד. מתי שהוא ב-1982 , התרחש בקיבוץ שלך משהו מוזר. זה היה באמצע מלחמת לבנון הראשונה. שתי פלוגות של סדירים עברו אימון מפרך של ניווט בלילה בסביבת הקיבוץ. כנראה שכפיצוי למאמץ סדרו מצה"ל הופעה של זמר לא כל כך ידוע, שיבוא אחרי הצהריים לחדר האוכל של  יזרעאל לשיר שם באזני שתי הפלוגות הנ"ל.

שם הזמר: חנן יובל. בבוא השעה התכנסו החיילים בחדר האוכל לקונצרט האמור. בקצה מדרגות המבואה עמדו כמה חברות וחברים מהקיבוץ שמעניין אותם הזֶמֶר העברי וגם לדעת מי זה בכלל חנן יובל.  אבל הבחורצ'יק הודיע במירב האסרטיביות שהוא לא שר בשביל אזרחים ואם הם רוצים לשמוע אז שישלמו. זה שהוא מופיע בחינם בחדר האוכל של האזרחים האלה לא כל כך הפריע לו.

זה לקח איזה חצי שעה להתיר את הפלונטר כדי שהמשימה תתבצע לפני שכל החיילים נרדמים (בחוץ, על הדשא, כבר נרדמו כמה מהם).

לבסוף, בגלל יחסם המיוחד של חברי הקיבוץ לצה"ל, פינו הם את המקום וחנן יובל הצליח לשיר בלי שאף אחד, חוץ מהחיילים, יתפלח להופעה שלו. 

עכשיו אתה יודע שחנן יובל הוא זמר מצויין וגם מלחין לא רע בכלל ושיהיה לו לבריאות.

אין תגובות:

פרסום תגובה