יום רביעי, 8 ביולי 2020

נאום הכוס ציפור הלילה


ושוב קצת לעסקי תיאטרון וגם בעסקי פינוק האגו שלך.

ב-1963 כתבת את המחזה "נאום הכוס, ציפור הלילה" (אפשר לקרוא אותו באתר שלך אם מחפשים היטב).

באותו תיק העור ההיסטורי מצאת דף ממחברת חשבון מצהיב לגמרי ומלא חורים של 53 שנות חביון שיכחת נשייה.

לא הייתה כותרת ולא הסבר על מה כתוב שם בכלל. אבל כמה מילים הסגירו את צָפְנַת פַּעֲנֵחַ.

המילים דמו למילות השיר "עם ערב במרומי גבעה" מחג ה-15 של קיבוץ יזרעאל.

על פי תוכן הכתוב, זה שרבוט מילים ומשפטים של חיפוש רעיון לטקסט של מחזה.

מין טיוטה ראשונית. אותך זה ממש ריתק.

במחשבה של 53 לאחור זה על מה שמחזה שעוד לא נכתב רוצה להגיד. ובמחשבה לאחור, אחרי שהמחזה הוצג, אתה מתפלא להיווכח שקטע הטיוטא הזה הוא בדיוק  מה שהמחזה עסק בו.

על מה חושבים היוצרים לפני שהתחילו לכתוב את היצירה עצמה?


מאוד מעניין, אישי ומביך. ואשרי מי שזכה בגיל 84 פלוס לקרוא עדות אותנטית על מה שהיה לו במוח לפני 53 שנים. וזה מה שזה היה:

 

גישושים לפני כתיבת "נאום הכוס ציפור הלילה":

 

בְּלֹא תֻּפִּים וּבְלֹא חֲצוֹצְרוֹת 
שׁוּב נֵשֵׁב אֶל שֻׁלְחָן הַצָּוְתָּא
לִשְׂמוֹחַ בְּאֶלֶף אַלְפֵי הַקְּטַנוֹת 
שֶׁהֵן סָך הַכֹּל שֶׁל אֲנִי וְאַתָּה 
---
דְּבָרִים אוֹתָם הִגָּיוֹן הַיָּשָׁר
יָרֵא לְכַבֵּד וּמְסָרֵב לְהָבִין,
דְּבָרִים בָּהֶם הַלֵּב יִתְהַדֵר
אַף יִּרְחַב וְיִגְאֶה מִבִּפְנִים
----
וְהַעֶרֶב דָּבֵּר יְדַבֵּרוּ בַּעֲדָם
צְרִיף וּמִגְדַּל וִיְצוּל מַחֲרֵשָׁה
וַיֹּאמְרוּ בְּלֹא הֶגֶה, אֲנִי קָיָם
כְּאִילּוּ בְּפִיהֶם בְּשׂוֹרָה חֲדָשָׁה.
-----
וְלוּל וּפָרוֹת וְגָדֵר יְרוֹקָה
טְרַקְטוֹר גּוֹעֵשׁ וְיֶלֶד נִרְדָּם 
וְנָעָל כְּבֵדָה עָיֵפָה עָיֵפָה 
מַה חַג הוּא זֶה, אִם לֹא חַגָּם?
-----
בְּכָל עֶרֶב עִם רֶדֶת חֲשֵׁכָה 
מִישֶׁהוּ עַל הַגִּבְעָה מַדְלִיק שָׁם אוֹר.
אֲנִי לֹא מַכִּירוֹ, אֲבָל אוֹהָבוֹ
הָאוֹר קָטָן- אַך נִרְאָה לְמֶרְחַקִּים 
זֶה סִימָן שֶׁמִישֶׁהוּ בְּאֵיזֶה מָקוֹם יֶשְׁנוֹ 
אֲֲנִי לֹא מַכִּירוֹ , אֲבָל אוֹהָבוֹ
-----
אִם אֵין שֵׁם לְיוֹבֵל
מָקוֹם תָּמִיד יֵשׁ לוֹ מַה לִסְפּוֹר
אוּלַי הוּא רוֹשֵׁם בְּסָּך הַכֹּל
שֶׁפַּעַם נוֹסֶפֶת דוֹלְקִים הָאוֹרוֹת.
-----
מָקוֹם, הֲיֵשׁ לְךָ עוֹד מָחָר ?
מֻפְלָא הוּא לִשְׁאוֹל רְגָבִים בַּשָּׂדוֹת
אַך אֶבֶן מִקִּיר בְּנַחַת תּאֹמַר 
אָדָם, הֲלָנֶצַח תִּשְׁאַל שֶׁאֱלוֹת ?
בָּרֵךְ שֶׁקִדְשָׁנוּ וְקִיימָנוּ וְהִגִיעָנוּ לַזְמָּן הַזֶּה.

 

 

 

כבר קשקשת כמה וכמה פעמים על זה שתהליך הזכרון שפתאום סתם מתעורר הוא חידה משוגעת.

מה פתאום יוצאות לך מהקבר מילים כמו: "שָׁק לי בְּחְלָרִיגִיבּ שָׁק לי בְּגוּזְגוֹג"? מאיפה זה? ומה זה בדיוק צריך להביע? ולמה על יד הזיכרון על חג ה-15 של קיבוץ יזרעאל? ולמה זה נראה ונשמע כמו משהו פיוטי?

לאחר כתיבה ובדיעבד התברר כי שני הביטויים האלו קשורים ל"תחת חורש החלב" של דילן תומס. נחשפנו והושפענו מהיצירה פחות אותו יותר באותה התקופה. 


המקלידה ששמה את השורות האחרונות בקשר לזה אמרה לך:

חכה רגע אני צריכה לנקד את הקטע. אתה שאלת מה פתאום?

אני לא ביקשתי ממך לנקד שום דבר אז היא אמרה שלה זה נראה ונשמע כמו שיר, מן פואזיה, אז בא לי לנקד.

אז מה כל כך כתוב שם בהתחלת "נאום הכוס ציפור הלילה" ?

זה מה שכתוב:

 

אָאוּ,  אָאוּ!
אָאו, אָאו,ּ אָאוּ!
הַקְשִׁיבוּ לִנְאוּם הַכּוֹס
אֲנִי סְּתָם כּוֹס מִין צִיפּוֹר לַיְלָה.
עִם פַּרְצוּף שֶׁל יַנְשׁוּף נָדִיר.
אֲבָל מִמִין הַצַּרְחָן הַמָּצוּי.
אָאוּ, אָאוּ!
בְּכָל לַיְלָה, בְּכָל לַיְלָה,
אֲנִי מִתְעוֹפֵף לִי וְנוֹחֵת לִי עַל עָמוּד חַשְׁמַל.
הֵם עוֹשִׂים תּוֹרָנוּת בֵּינֵיהֶם, הָעַמּוּדִים,
וַאֲנִי נוֹהֵג בָּם שִׁוְיוֹן גָּמוּר:
לַיְלָה עַל זֶה וָלַיְלָה עַל הַהוּא,
בְּלֹא לְקַפֵּחַ אֶת מִי שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ,
כִּכְלוֹת הַכֹּל, אֲנַחְנוּ בְּקִיבּוּץ,
וְיֵשׁ מִי שֶׁיִּדְאָג, וְיֵשׁ מִי שֶׁיִּדְאָג,
לְכָל מַה וּלְכָל מִי שֶׁאֲנַחְנוּ שָׁכַחְנוּ לִדְאוֹג.
אָאוּ,  אָאוּ!
הִנֵּה עָבַר הֲשׁוֹמֵר.
הוּא הָלַך לְהַדְלִיק אֶת הָאוֹרוֹת,
בְּכָל הַפִּינֹות וְסָבִיב לַגָּדֵר.
כְּדֵי שֶׁבְּנֵי אָדָם יֵצְאוּ מֵחַדְרֵיהֶם,

וִיְדַבְּרוּ אֶחָד עִם הַשֵּׁנִי.
וְיַשְׁכִּיבוּ יְלָדִים לִישׁוֹן.
וַיְֵלְכוּ לִסְעוֹד פַּת עַרְבִית
וִיְבָרְכוּ אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי בְּעֶרֶב טוֹב.
עֶרֶב טוֹב, עֶרֶב טוֹב!
בְּכָל לַיְלָה, בְּכָל לַיְלָה
מִישֶׁהוּ מַדְלִיק אֶת הָאוֹר,
עַל הַגִּבְעָה הַזֹּאת.
וְזֶה סִימָן בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם רְחוֹקִים
שֶׁמִּישֶׁהוּ עַל הַגִּבְעָה הַזֹּאת נִמְצָא תָּמִיד
הָרֵי זֶה הִגָּיוֹן פָּשׁוּט: אִם בְּכָל לַיְלָה
הוּא מַדְלִיק אֶת הָאוֹר, זֶה סִימָן בָּדוּק
שֶׁהוּא יֶשְׁנוֹ כָּאן תָּמִיד.
אָאוּ! אָאוּ!
עֶרֶב טוֹב, עֶרֶב טוֹב!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה