יום רביעי, 8 ביולי 2020

השנואים 3

המשך רשימת השנואים לתפארת - 

 

בעז עברון

 

קטע בולט מזכרונותיך הוא על הצגת "מישהו" בקיבוץ אפיקים ב-1976.

זה כלל גם את דבריו של העיתונאי, הפובליציסט, מנהל בתי ספר לתאטרון (שלא כתב ולא ביים שום מחזה) וגם הסופר והמתרגם הבלתי נילאה  של כל מיני דברים - בועז עברון.

הוא נכח בהצגה וכתב בעיתון "ידיעות אחרונות" ש"לשם כך טלטלו והוציאו מקברו את "כלאדם" המסכן (תוך איזכור חסוד של המתים) נפנפו בעצמותיו שלוש פעמים והשליכוהו חזרה אל הבור".

שכחת לציין שהאיש הנכבד היה בזמנו איש מחתרת לח"י שעסק בחו"ל ברכש אמל"ח.

21 המילים של הביקורת התיאטרונית הנ"ל היו רק חלק מתוך מאמר של 1550 מילים שעניינן היה התקפה שלוחת רסן על התנועה הקיבוצית בכלל ועל הנוער הקיבוצי בפרט.

זה יצר שערורייה תקשורתית בכל הארץ שכמעט כולה הוטחה על ראשך המסכן, בלי אפשרות (או רצון) לתגובה, בגלל ההלם שנפל עליך רֶצַח. 

ארבעים ואחת שנים מיעטת להתבטא על כל זה.

על המעט הזה אתה מוכן להוסיף:

נדמה לך שהאדון בועז עברון בן התשעים כיום עוד לא מת ואין לך אפשרות לרקוד על קברו וחבל. לשבחו אתה מודה בגועל נפש כי הוא בקלות עלול לזכות בראש רשימת שנואי נפשך האהובים.


 

סשקה לוין

על תאונת העבודה שחוויתָ עם אחד, סשקה לוין, כתבת לא מעט בזכרונותיך ובקיצור: התבקשת לכתוב מחזה לחג החמישים של קיבוץ גבע.

לפני שהתחלת נערכה פגישה עם הבמאי שנקבע לעשות את ההצגה.

אתה זוכר את האנטיגוניזם והדחייה שחשת כלפיו אחרי שהסביר בקצרה את שיטת עבודתו שהיתה פולנית לגמרי.

ביטאת באזניו של נחמן רז , שנכח בפגישה את חששך מהבמאי הזה והוא אמר ש"לא חשוב, העיקר שתכתוב".

הסתבר בעליל שהסשקה לוין הזה, חבר קיבוץ נגבה,הוא מזן הבמאים של "תאטרון הבמאי" (לא המחזאי ולא השחקן),  שעבורו טקסט המחזה הוא בסך הכל חומר גלם המשמש לצורך של מה שהוא ניסח כ"מה שהוא רוצה מהסצינה".

כבר סיפרת שנכחת בחזרה הגנרלית ולאחר כמה דקות לא הכרת את המחזה וקמת ויצאת וחזרת הביתה בכעס גדול.

אתה כתבת מחזה שלם שבו כל רפליקה הייתה חשובה לזו שתבוא אחריה.

כל השמטה וכל תוספת שרירותית לכתוב עיוותה את כל העניין.

אתה מאמין עד היום שהמחזאי אמור לכתוב את המחזה, הבמאי אמור לביים את המחזה והשחקנים אמורים לשחק את המחזה.

בלי ששלושת הגורמים יקלקלו כל אחד בתחום של האחרים. משום מה יצא למחזה שלך ליפול בידיים של במאי שחושב שהמחזה הוא כמו כל אביזר אחר, תלבושות, תאורה וכולי והוא עושה עם זה מה שבא לו.

חזרת הביתה וזרקת לפח את כל  מה שהיה קשור לכתיבת המחזה ולא נשאר לך מזה כלום, חוץ משנאת יוצרים כלפי סשקה לוין מקיבוץ נגבה.

אחת  הסיבות בגללן הסכמת לכתוב ולביים את חג הארבעים של נגבה (חרף הריחוק) היתה לזכות   בנקמת הגורל, לכתוב ולביים את מה שהוא ,סשקה לוין, איש נגבה היה אמור לעשות בחג הארבעים, אבל הלך לעולמו כמה שנים קודם.

אולי לא לרקוד לו על הקבר אבל כן לרקוד על הבמה של חג  הארבעים לקיבוץ נגבה.                                

 

 

 הג'ינג'י מויטמן

 

למען ההתאוששות אתה חוזר לג'ינג'י אחד שהיה מתרגז על אלפי תל אביבים כשהיו אומרים בנוכחותו שבגלידה שהוא מוכר יש סכרין במקום שמנת וסוכר.

זה היה בעל הגלידריה הכי מפורסמת בציון. כל הציונים למיניהם היו באים ללקק את הגלידה שלו שלמען האמת הייתה טובה מאוד.

שמה, באלנבי-פינת שינקין (בערך), הוא היה עומד מאחורי שלוש הפולניות הצעירות והמסכנות שהיו עומדות כל היום וכל הערב על הרגליים וחופרות בגלידה ומגישות לקונים  גביע גלידה משלושה טעמים ולא יותר מדי, מפחד הג'ינג'י הזה.

גם אתה וגם החבר'ה שלך מהתנועה לא הייתם מפספסים שום הזדמנות להוציא את הג'ינג'י מכליו תוך כדי פגיעה בטיב הגלידה שלו ובזכות המבטים שלו, התקועים כל הזמן בתחת של הפולניות.

אתה רגוע כתוצאה מהעובדה  שאתה רק חלק קטן מכל ערימת שונאיו.

כידוע, אתה מִבֵּין המתגעגעים למתי שהיה פה את מי לשנוא.

אין תגובות:

פרסום תגובה