יום רביעי, 8 ביולי 2020

הכלב גיבור


הכלב "גיבור"

 

אחת הדמויות החשובות בקיבוץ שלך היה הכלב "גיבור". זה היה כלב בוקסר גדול שאסור היה להרגיז אותו.  הוא היה כלבו של מויישלה אוריון ז"ל, זה שנרצח בזמן השמירה.

הכלב הזה היה מפחיד את כולם ואותך במיוחד כי אתה פוחד נורא מכאלה כלבים.

חברי המשק היו אז צעירים, פוחזים וקצת חסרי אחריות. כש"גיבור" היה לא קשור וסתם עובר בין הצריפים תמיד היה מישהו שנובח עליו ומקפיץ אותו לרדוף ולנשוך.

תוך שניות היו כולם מסתגרים בחדרים והכלב הזה היה עובר מדלת לדלת ומוודא שאין יותר שום חוצפנים בסביבה.

במשך היום היה "גיבור" קשור אל הפחון שבוא התגורר מויישלה.

כל מה שהכלב הזה היה עושה שם זה לפצח חרדונים ולאכול כמויות עצומות של לבניה. כל שומר נפשו היה מקיף מרחוק את מקום ריבצו של "גיבור". לא יועיל, אתה שנאת אותו.

פעם הביאו לקיבוץ עוד איזה גור של בוקסר. את הגור הזה

קשרו מעל למרתף ששימש גם לגנרטור קטן ודפוק וגם בתור מחסן לאבטיחים.

הכלב הזה הקטן היה קשור ממש מעל הכניסה.

"גיבור" לא סבל את הבוקסר הקטן ופעם ננעלו הלסתות שלו על הגרון של הגור. אי אפשר היה לעשות משהו שיציל את הקטנצ'יק. רק מויישלה בעצמו  תפס בזנ"ט והיכה בו את הכלב שלו ועד שלא שבר לו את כל הצלעות לא הסכים "גיבור" לפתוח את הפה, ובקושי להגיע הביתה חצי מת.

דווקא בלילה שבו נרצח מויישלה על ידי מסתננים, הוא השאיר את "גיבור" קשור במקום ריבצו. זה היה מאוד חבל.

אם "גיבור" היה אז על יד בעליו היו שלושת הרוצחים נגמרים הרבה לפני שירו במישהו.


אחרי האסון ההוא ובעזרת השרה גולדה מאיר הוקף הקיבוץ בשלוש שכבות מגן. 

עמודי תאורה שהאירו לגמרי את כל הסביבה שלנו. 

גדר תייל משלוש קונצרטינות.  

חמישה או שישה כלבים נוראיים שרצו מסביב, קשורים  בלולאה על כבל ארוך.

 במשך כמה שנים לא העזו רוצחים או גנבים להתקרב בגלל הכלבים האלה.

זה לא נגמר בלי נשיכות. כלב אחד הוריד לרפתן אחד חצי אצבע. הרפתן הזה החליט לבדוק אם הכלב הזה באמת נושך. כשהכלבן והכלב עברו על ידו הרים הרפתן קילשון והרביץ עם זה לכלב. הרפתן הזה הצליח להוכיח  לעצמו שהכלב נושך ושחסרה לו חצי אצבע.

עוד כלב אחד נשך לחבר פצ'י את התחת.

זה זיכרון חשוב בעיקר בשביל אחד כמוך ששונא ומפחד מכלבים גדולים עד היום.

 

בלי לשים לב אתה כותב פה דוקא על כל מיני כלבים. בא לך לשיר לעצמך משהו עתיק וישן שהייתם שרים גם בבית הספר וגם בתנועת הנוער:

 

כְּשֶׁלַּמִּטְבָּח בָּא כֶּלֶב
בָּשָׂר מִשָּׁם גָּנַב
הָרְגָה אז הַמְּבַשֶּׁלֶת
אֶת הַכֶּלֶב הַזֶּה בַּכַּף.

אָז בָּאוּ כָּל הַכְּלָבִים
וְקֶבֶר לוֹ כָּרוּ
וּמַצֵּבָה הֵצִיבוּ
עָלֶיהָ כָּךְ כָּתְבוּ:

שֶׁלַּמִּטְבָּח...

 

אתה סברת פעם שזה שיר מהרחוב, מין שיר ילדים. מסתבר ש:

זה שיר עם איטלקי.

אתה בעצמך  שמעת ברדיו את שׁוֹפֵּן בכבודו ובעצמו מנגן את זה על הפסנתר שלו.

המורה שלך לפסנתר

(מה אתה יודע? בגיל שמונים חמש וחצי התחלת ללמוד לנגן על אורגן חשמלי.  בדירה שלכם אין מקום לפסנתר אמיתי.) אומר שמה זה?

זה גנוב ישר מקונצ'רטו לכינור של פאגאניני. ממש רשומון אמיתי.

וגם על זה ייאמר שאין דבר כזה שאין דבר כזה.

 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה