יום ראשון, 5 ביולי 2020

מה אתה לא זוכר ומה כן


רגע אחד בשביל היפוך מעיים קטן ולא חשוב, אבל אמיתי.

כמה קטעים מאלו שאתה מביא לאחרונה הם לא זיכרונות עמוקים מי יודע מה ומי יודע ממתי אלא דברים שאירעו לא מזמן.

אולי תחליט סוף סוף מה ההבדל בין זיכרון מהעבר לבין מה שהוא מאתמול או שלשום? זהו, שאתה כבר לא מסוגל להחליט בכלל.

הראש שלך התחיל להתבלבל. יום אחד, לא מזמן, קמת בבוקר ושאלת את אשתך מזה כל הסירים בכיור?

אשתך אמרה בתדהמה מה, אתה לא זוכר שאתמול באמצע הלילה בקשת ממני לבשל בשבילך דייסת קוואקר ואתה אכלת וחזרת לישון?

אתה לא זכרת כלום.

בשבוע שעבר קמת בבוקר ושמת לב שמה שאתה לובש זה לא הפיג'מה ולא התחתונים שלבשת אמש.

שאלת את האישה מזה?

היא ענתה בתדהמה "אתה לא זוכר שאתמול בלילה קמת פתאום וקראת לי ולא הספקת להגיע לשירותים ועשית פיפי על כל התחתונים והמכנסיים?  

אני לקחתי אותך משם והפשטתי אותך ושמתי עליך תחתונים אחרים ופיג'מה אחרת.

אתה לא זכרת כלום מכל זה?".

המטפלת שלך טוענת שכל זה זה בגלל איזה תרופה שאתה לוקח.

אז אתה כבר לא בטוח מה אתה לא זוכר.

מה שאתה כן זוכר שמחר, יום שלישי, בשלוש אחרי הצהריים, יש לך תור לרופא בעניין הקטן הזה.


ועכשיו משהו שהוא בכלל לא זיכרון קלוש סתם ככה או לא כל-כל סתם ככה.

תמיד נהגת  לציין בכמה מילים את חג האחד במאי, זה שפעם היה ממש חג לאומי עם דגלים אדומים, תהלוכות של חולצות כחולות וכל זה.

בכל אחד במאי השתתפת אישית בתהלוכה גם בת"א וגם בחיפה האדומה. בגיל ארבע-עשרה, כשהשתתפת בתהלוכת אחד במאי, היו צועקים וקוראים "עליה חופשית! מדינה עברית! ניצחון לבריגדה!"

 

הקיבוץ שלך, בימים ההם, היה נוסע כמעט כולו על הטנדר "דוג' "(מעודפי הצבא הבריטי) ומשתלב בתהלוכה עם כרזות ועם חולצות כחולות ועם כבשים שחולבים אותן לעין הקהל. תמיד גם היו תולים דגל אדום על מגדל המים הישן, זה בשביל להכריז קבל עולם בעמק יזרעאל שפה זה סוציאליסטים. 

אבל כל זה היה מזמן. היום אין דגל אדום ואין חג ה-1 במאי ויש קפיטליזם מודרני, ובא לציון גואל. החג ההוא ברח מזמן מתמונת עולמכם. מה לעשות?

אבל פתאום זכית לתזכורת פיקנטית. אחת לשבוע זוכים אשתך ואתה בגלל גילכם לביקורן של כמה מנקות מהכפר הערבי-בדואי ערב-אל-שיבלי שלרגלי התבור.

המלאכיות האלה נוהגות להגיע קצת מאוחר אבל כמה בחורות יחד וצ'יק צ'ק הדירה נקייה ומצוחצחת.

יום אחד בתחילת חודש מאי הן הגיעו כרגיל אבל אשתך שמה את לבה לכך שבחוץ יושבת וממתינה ילדה קטנה.

שאלה אשתך את המנקות: מה זה הילדה הזאת?

השיבו הן: היום זה אחד במאי ובית הספר סגור.

שמעתם ובלעתם את הצפרדע, אף על פי שאתם לא צרפתים.

אבל עדיין ציונים סוציאליסטים עד עמקי נשמותיכם ועד יומכם האחרון.

אז, הסתכלתם אחת אל השני ובשקט זללתם את הצפרדע.

 

ולעוד זיכרון לא ישן.

שנים על שנים טחנה לך האישה שתלך להתרחץ בברכת ההידרותראפיה במושב גן נר. אתה סירבת בתוקף והסתפקת בעובדות הסוציאליות שעשו לך טיפול נפש.

בסוף, כמובן, נצחה האישה ובחוסר רצון מופגן הגעת להתרחץ שם. 

אז, כאמור פעמים אין ספור, אתה הבאת גם את זה בקלנועיות חמורית:

שלום ילדים,

בעת האחרונה עובר החמור סדרה של טיפולי הידרותרפיה בגן-נר, עם ההידרותרפיסטית הידועה היטב ביזרעאל – עירית בהיר.

הנאת החמור היא כל-כך גדולה עד שהיא עלתה לו לראש ונשפכה מהאוזניים בצורת שיר לגברת הנ"ל.

 

שִׁיר לְעִירִית בָּהִיר

הֲכִי טוֹב בְּכֹל הָעוֹלָם

זֶה לְהִתְמַּכֵּר עַד כְּלוֹת

לְיַד מַעֲדָנוֹת אַמִּיצָה וְטוֹבָה

שֶׁל עִירִית בָּהִיר

בַּת הַיָּם הַמוּפְלָאָה.

הִיא תָּלוּש בְּכַף יָד עוֹרֶף דּוֹאֵב

וּבִמְחִי יָד תְּגָרֵשׁ עֶשְׂרִים שְּנוֹת זִקְנָה.

בֶּרֶךְ תִּלְחָץ  אֶל גַּב חֻלִיָה

וּכְהֶרֶף עַיִן תֳּגְרָע עוֹד עֶשְׂרִים.

הִיא תּוֹשִׁיט מַרְפֵּק אֶל יָרֵךְ

בִּזְרוֹעַ קֶסֶם נְטוּיָה,

לְשַׁכְשֵׁךְ בְּקָלוּת מְטוּפָּל בַּמָיִם.

כַּך אַתָּה תִּינוֹק  צָף, מְחַיֵּיךְ

בְּרֶחֶם  בְּרֵיכַת הִתְעַנְגוּת חָמִימָה

אֵצֶל  עִירִית בָּהִיר וְעוֹד אֵיךְ

וְעוֹד אֵיךְ וְעוֹד אֵיךְ וְעוֹד אֵיךְ.

 

 

המטפלת הזאת קוראת לעצמה אירית בהיר.

אתה הערת באוזניה שעירית כותבים ב- ע ושזה שם של פרח ואין בעברית שום אירית. היא אמרה שלא איכפת לה א' או ע'.

בהרהור נוסף נזכרת שיש בעברית את המילה "אירית" והכוונה היא בחורה מאירלנד.

חכם גדול.  

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה