הזיכרון שלך הוא ממש לא נורמלי לא רק שהוא ישנו הוא גם ממציא דברים כמו שהוא רוצה ולא כמו מה שבאמת היה.
כשהיית צוציק ממש שבקושי יכול לקרוא, נזכרת בשיר דקלום שאימא שלך הייתה מקריאה לך בהנאה מרובה. כשנזכרת בו עכשיו היית משוכנע שזה בטח של לוין קיפניס. חיפוש ברשת מלמד שזה דווקא של אנדה פינקרפלד (עמיר) וזה השיר :
התנין זקן מילים: אנדה עמיר לחן: שם טוב לוי.
התָּנִין זָקֵן מָחְרָתַיִים מִתְחָתֵן
עַל שְׂפַת הַיְּאוֹר שָׁעוֹת יָשַב וְחָשַב וְחָשַב
מַה יָבִיא מַתָּנָה לְכָלָתוֹ הַתָּנִיָנה
מִבְרֶשֶׁת, סֵרֶט וּמַסְרֵק
שֵׂעָר לָהּ אֵין לְסָרֵק
אוּלַי צְמִידִים, אוּלַי טַבָּעָת
הִנֵּה מָצַא, סוֹף סוֹף, מִגְבָּעָת
עַל שְׁפַת הַיְּאוֹר תָּנִין יוֹשֵׁב חוֹשֵׁב
עַל הָאוֹרְחִים חוֹשֵׁב תָּנִין ֶׁשהוּא יַזְמִין
לַחֲתוּנָה גַם חוֹשֵׁב עַל אֲרוּחָה
אִם מְתוּקָה אוֹ מְלוּחָה
גַם חוֹשֵׁב עַל הַקִּינוּחַ
נַקְנִיק, גְּלִידָה אוֹ דַּג מָלוּחַ
יוֹשֵׁב חוֹשֵׁב תָּנִין זָקֵן כָּמָה קָשֶׁה לְהִתְּחַתֵּן
אוּלַי צְמִידִים, אוּלַי טַבָּעָת
תָּנִין זָקֵן מָחְרָתַיִים מִתְחָתֵן
מסתבר שאריק איינשטיין ושם טוב לוי התלבשו על השיר הענתיקה ועשו מזה שיר ילדים עם מנגינה מודרנית.
מסתבר גם שמה שאריק אינשטיין זכר מילדותו זהה מאוד למה שאתה זוכר מילדותך, אף על פי שהוא צעיר ממך ב-8 שנים.
אתה אוהב לשמוע אותו שר את "במדינת הגמדים" ועוד כל דבר כזה ובכלל שירים כמו "שיר היקינטון", "יוחנן וגבריאל", ו"אוניה עם ארובה".
אם לרוץ אחרי הזיכרון, מה שקשה לך יותר ויותר, אז יש שירי ילדים מאז, שהם הם השירים שבתשתית תמונת העולם לפיה גדלת וגם שרת ברצינות ולא בצחוק.
נדמה לך שמה שנאמר בשירים האלה תקוע לך עדיין כְּמַה שבשבילו צריך לחיות וּכְמַה שבכלל צריך להיות.
בצער רב וביגון קודר אתה מזדקן במדינה שבה הכל בהפוכה וחבל מאד.
והרי השיר הראשון:
אניה עם ארובה
מילים :אברהם קוזובסקי לחן :תרזה גויטיין
אוּ אוּ אָהּ, מִי זֶה בָּא? אֳנִיָּה עִם אֲרֻבָּה!
מֵאַיִן בָּאת הָאֳנִיָּה, וּמָה אַתְּ לָנוּ מְבִיאָה?
בָּאָה אֲנִי מִמֶּרְחַקִּים חֲלוּצִים שָׁם מְחַכִּים
עִם תַּרְמִיל וְעִם מַקֵּל – לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
ועוד יותר בהפוכה מה שהקרן הקיימת עושה היום.
(כספים להתנחלויות, ספסרות בנדל"ן, ועוד כל מיני תרגילים בלי מורא ממבקר המדינה, כי זה ארגון של כל יהדות העולם אז אפשר לעשות עם הכסף מה שרוצים).
אתה זוכר שאת השיר הזה למדת עוד בגן הילדים של ארגון הגננות והמורות, אולי ברחוב בן יהודה על יד קולנוע "גן רינה", תל אביב.
אתה זוכר מצויין איך הייתם זוג ילדים, אחד עם הקופסא ביד ואחד עם הסיכות והסרטים, הולכים ברחוב, עוצרים ומטרידים כל עובר ושב שיתרום ויענוד את הסרט של הקרן הקיימת לישראל (זה בשביל שלא יציקו לו עוד ילדים).
דונם פה ודונם שם
מילים: יהושע פרידמן לחן: מנשה רבינא
אֲסַפֵּר לָךְ הַיַּלְדָּה, וְגַם לְךָ הַיֶּלֶד,
אֵיךְ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲדָמָה נִגְאֶלֶת:
דּוּנָם פֹּה וְדוּנָם שָׁם, רֶגֶב אַחַר רֶגֶב
כָּךְ נִפְדֶּה אַדְמַת הָעָם מִצָּפוֹן עַד נֶגֶב.
עַל הַקִּיר תְּלוּיָה קֻפְסָה, זֹאת קֻפְסַת הַתְּכֵלֶת
כָּל פְּרוּטָה שֶׁנִּכְנְסָה אֲדָמָה נִגְאֶלֶת.
דּוּנָם פֹּה וְדוּנָם שָׁם...
כבר הזכרת באיזה שהוא מקום את המוסיקאי מנשה רבינא שראית אותו בשירה בציבור בבית חינוך בצפון. מסתבר שלאיש הזה היה חלק לא מבוטל בהלחנת שירי ילדותך, למשל – השיר על "קופסת קרן הקיימת" וגם השיר
"בערוגת הגינה" .
מילים: חיים נחמן ביאליק לחן: מנשה רבינא
בַּעֲרוּגַת הַגִּנָּה מִסָּבִיב לֶחָבִית
עָמְדוּ לְרַקֵּד כְּרוּב עִם כְּרוּבִית.
זֹאת הַסֶּלֶק רָאָה וְהִנֵּה גַּם הוּא בָא,
אִתּוֹ עַגְבָנִית – וְהַשִּׂמְחָה רַבָּה!
לָה לָה לָה, לָה לָה לָה,
לָה לָה, לָה לָה לָה,
אִתּוֹ עַגְבָנִית וְהַשִּׂמְחָה רַבָּה!
רַק הַפּוֹל הַמִּסְכֵּן עָמַד לוֹ בָדָד,
הוּא נִשְׁעַן עַל מַקְלוֹ, לֹא נָע וְלֹא נָד.
אֵיךְ אוּכַל לִשְׂמֹחַ, אֵיךְ אוּכַל לִרְקֹד,
וְתַרְמִילַי כֻּלָּם, כֻּלָּם רֵיקִים עוֹד?
בַּעֲרוּגַת הַגִּנָּה מִסָּבִיב לֶחָבִית
עָמְדוּ לְרַקֵּד כְּרוּב עִם כְּרוּבִית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה